שימוש
בסיפורים
פתגמים הם כלי חינוכי יצירתי והשראתי לחינוך לערכים ודרך ארץ, מכיוון שם מציגים את תמצית הרעיון, הם קליטים ויש ביכולתם להאיר מצבים יומיומיים ושגרתיים לאמירה משמעותית אשר נשארת אצל התלמידים כאמיתה או כעקרון. שירים וסיפורים גם הם מציגים התנהגויות ערכיות בצורה מעניינת, מורחקת ובאופן שיכול להשליך על מצבים רבים ואנשים שונים. השימוש בפתגמים, שירים או סיפורים יכול להיות כתוצאה מסיטואציה שקרתה בכיתה, או בפתיח לשיח יזום על ערכים.
שימוש בפתגמים כחלק משגרת השיח בכיתה. כדאי לבחור במספר פתגמים המייצגי את ערכי המחנכת ובית הספר.
השימוש בפתגמים יכול להיות דו כיווני:
למשל: ילד שהתווכח עם חבר לכיתה, המחנכת עצרה אותו ואמרה לו: “הזהו גיבור הכובש את יצרו?”, ילד שמקלל בהפסקה המחנכת עוצרת ואומרת לו: “סוף מעשה במחשבה תחילה” או “ואהבת לרעך כמוך”, ילד שפגע בילד אחר המחנכת מספרת לו את “משל הדף המקומט” – לב של ילד זה כמו דף, אם פוגעים בו הוא מתקמט. גם אחרי שמיישרים את הדף (או מבקשים סליחה), עדיין נשארים בו הקמטים.
שימוש בסיפורים או פתגמים מתוך תוכנית מפתח הלב, סיפורי בראשית או סיפורים חברתיים אחרים, הבאת סיפורים או שירים חדשים לכיתה וניהול שיח ערכי בתום הסיפור.
ניתן לבחור מספר פתגמים מובילים ולהנכיח אותם בכיתה, למשל על קירות הכיתה או באמצעות ציורים. ניתן לבחור את פתגם השבוע של הכיתה (בתחילת שבוע – פתגם שאנחנו רוצים ללכת לאורו, בסוף שבוע – פתגם שיישמנו השבוע בכיתה).
בכיתות בהן נשלח לוח תכנון שבועי לתלמידים והורים, ניתן לכתוב בראש התכנון השבועי פתגם/ניב/ציטוט. כדאי להתאים את הפתגם לחומר הלימודי הנלמד באותו שבוע או לאירועי באותו השבוע (למשל: אמירה של מנהיג שלומדים עליו, ציטוט הקשור לערך של חג מסוים).
“המוטו שלי זה המשפט “ואהבת לרעך כמוך” – המשפט הזה מכיל בתוכו את הכל. בתוכו כל הערכים נכללים. לילדים הקטנים – זה רק לזכור שלוש מילים”.
(מחנכת כיתה ג’, יהוד מונוסון)
“אני משתמשת בסיטואציות שקורות לתלמידים ואז מקשרת את זה לפתגם שמסמל ערך או התנהגות. חוזרת כל הזמן לפתגמים, כשיש סיטואציה שמישהו עזר למישהו, אני עוצרת את השיעור. לא אכפת לי. אם יש לי פתגם מתאים, אני כותבת אותו על הלוח. זה צריך להיות להם מול העיניים שלהם. זה משהו שאני משתמשת בו בכל שיעור.
למשל אני אומרת להם: “הלב הוא לא מחסן”, אני מתכוונת שמה שקורה לנו אנחנו משתפים, לא משאירים במחסן, זה כל כך פרקטי בשבילם. זה כ”כ חשוב להם. אני שומעת שהם משתמשים בזה בשיחות שלהם בינם לבין עצמם“.
(תהילה, מחנכת כיתה א, בי”ס שמרית אור, חדרה)
“אני מקריאה סיפורים ברמה יומיומית, ספרים בהמשכים. הם חייבים להישאר דרוכים, כי זה לא נגמר עכשיו. לשמוע סיפור זה מפתח מיומנויות הקשבה בלתי רגילה. אני מרגישה שזה מחזק את הקשר שלי איתם, זה עושה וואו, זה מעורר הקשבה וכבוד, והם מסתכלים עלי, הם מרותקים, זה כמו להכניס אותם לעולם. זה משהו שכדי להיכנס לעולם הזה הם צריכים להיות איתי. אנחנו קוראים את נרניה.
אני מקריאה ויש להם בחירה, או להיסחף ולהיכנס לעולם הזה או להשתעמם רבע שעה. ואז בעצם זו חוויה שלהם להיסחף לתוך עולם שהוא בלי היצגים ויזואליים, זה היצגים שמיעתיים. אני מרגישה שזה מפתח כבוד והקשבה למי שמדבר”.
(מחנכת כיתה ג’, יהוד מונוסון)
