שיח רלפקטיבי
ערכי

חינוך לערכים והכיתה
כקבוצה חברתית

פרקטיקת שיח רלפקטיבי ערכי על מצבים חברתיים

המפגש בין התלמידים מזמן במשך היום סיטואציות רבות, מהן ניתן ללמוד על התנהגות ערכית ועל דרך ארץ. התנהגויות ואמירות של ילדים בינם לבין עצמם ובינם לבין חבריהם מהווים גם הם הזדמנות לשיח ערכי. עצירה של סדר היום והפניית תשומת לב למצבים אלה, ניתוח, המשגה וחיבור ערכי, הינם הזדמנות חינוכית בעלת ערך רב. שיח רפלקטיבי ערכי מתבצע בצורה מזדמנת לאורך היום ובמהלך כל השנה. הבחירה במה להתמקד היא בהתאם לערכי המחנכת ולרוח בית הספר.

מטרות:

התאמה לגילאים:

כל הגילאים

מתי בשנה:

כל השנה

איך מתבצע?

שיח רפלקטיבי על סיטואציות חברתיות בכיתה יכול להתבצע כל הזמן, כל יום, לאורך כל השנה. הכוונה היא ל"עצירה" של ההתנהלות הלימודית או השגרה של הכיתה, והנכחת סיטואציות חברתיות או סיטואציות ערכיות המתרחשות בין הילדים. הסיטואציות יכולות לקרות בכיתה או בחצר, במסגרת שיעורים או בהפסקה, וכן במקומות מחוץ לשגרת בית הספר (למשל: אחר הצהריים או בקבוצת הוואטסאפ).

כדי לאבחן מצבים אלה ולא לפספס מצבים והזדמנויות ללמידה, צריכה המחנכת להיות ערה ובתשומת לב גבוהה למתרחש בכיתה ובין התלמידים.

חשוב שהשיח יתבצע על אירועים "שליליים", בהם יש התנהגות אותה יש לשפר או לשנות, אך גם עלמאירועים "חיוביים", בהם יש התנהגות אותה רוצים להאיר ולהעצים.

שלבים בביצוע שיח רפלקטיבי:

  1. "אבחון" – אבחון הסיטואציה אותה רוצים להאיר – האבחון יכול להיות על ידי המחנכת (צפייה ישירה בסיטואציה), או על ידי אחד התלמידים (דיווח למחנכת), או על ידי אחת מהמורות העמיתות (דיווח למחנכת).
  2. "קאט"- עצירה של סדר היום/סדר השיעור על ידי המחנכת – אמירה מפורשת לתלמידים שמתבצעת עצירה לשם שיח על הדברים שקרו.
  3. "הנכחה" – הארה של הסיטואציה עליה מדברים, למשל: ריב בין שני ילדים, דיבור בחוסר כבוד, אלימות, אמירות פוגעניות, אמירות של חוסר בטחון אצל תלמידים, ערכים.
  4. "שיקוף/רפלקציה" – יתבצע באמצעות שאלות לתלמידים. למשל: מה קרה כאן? תארו לי את הסיטואציה מהעיניים שלכם? איך הרגשתן? איך אפשר לפתור את זה? האם דיברת אליו בצורה מכבדת? האם התייחסת אליה בצורה שהיית רוצה שיתייחסו אליך? האם פעלתם על פי הכללים? על פי החוקים שקבענו? מה עשית שגרם לה להרגיש טוב? באיזה יעד של הכיתה עמדתם?
  5. "פרשנות/תיווך/המשגה" – המשגה ותיווך של המחנכת את המציאות ואת הסיטואציה כפי שהיא רואה אותה. הנכחה של ערך מסוים, על פי סולם הערכים שלה והדברים שחשובים לה להדגיש בכיתה (כל מחנכת על פי דרכה ובהתאם לרוח בית הספר). למשל: כבוד, סובלנות, אחריות, תשומת לב לאחרים, אמפתיה, קבלת השונה, דאגה לסביבה.
  6. "סיכום/פעולה" – סיכום השיחה על ידי המחנכת או החלטה על פעולה מתאימה בעתיד על ידי התלמידים יחד עם המחנכת. (למשל: בפעם הבאה שילד לא משתף ילד אחר במשחק, תפקיד החברים לקבוצה לומר לו ולדאוג לשיתוף כלל חברי הקבוצה). גם בשלב זה אפשר להשתמש בשאלות, למשל: מה אתם אומרים? מה נעשה? מה עושים? איך אתם רוצים להתמודד עם זה? איך אתם רוצים שנמשיך מכאן?

עקרונות לביצוע שיח רפלקטיבי בכיתה:

  1. שיח סמוך למועד האירוע עצמו (באותו הרגע, בתום ההפסקה, בתום השיעור, בסוף היום). אין טעם לדבר על סיטואציות מספר ימים לאחר מכן.
  2. מודלינג ושיקוף רגשי של המחנכת – שיתוף ברגשות ובחוויות של המחנכת מהסיטואציה. ("כואב לי לראות ש"… "גם לי קשה במצבים כאלה"). חשוב לשמור על איזון ולא לגרום לתלמידים לחוש אשמה אל מול המחנכת. הסיטואציה לא עוסקת בה, אלה בתלמידים.
  3. שאילת שאלות מרובה
  4. הפרדה בין עובדות, דעות ורגשות
  5. יצירת אווירה נוחה ומכילה למגוון דעות ורגשות
  6. הדגמה (למשל: כיצד אפשר לדבר אחרת, איך להתנסח בכבוד, איך להתנהג כשכועסים)
  7. נייטרליות של המחנכת. לא להעדיף את אחד הצדדים על פני השני.

"אצלי זה קודם כל העניין החברתי והרגשי, אני לא מתחילה ללמד עד שאין נינוחות והרגשה טובה. אני יכולה לבזבז שיעורים שלמים על זה. המנהלת שלי יודעת את זה. אי אפשר להגיד "עצרו, נדבר על זה בשיעור חברה", אני תמיד אעשה עצירה, מדברים על הדברים, פותרים את הדברים ואז מתחילים את הלמידה.  אם התלמיד לא פנוי רגשית, אז הוא לא יכול ללמוד.

זו עבודה קשה, לא לדבר בסיסמאות. לימדתי אותם איך לפתור מחלוקות – איך להגיעה לעמק השווה, איך לשכנע אחד את השני, איך להסביר את הדעות שלהם ומיום ליום אני רואה שיש שיח אחר בכיתה".

(סתיו, מחנכת כיתה ה', בי"ס המגינים, קריית שמונה)

"הכיתה היא מעבדה אנושית. המחנכת צריכה להיות מספיק רגישה וחכמה לקלוט את זה ולהתייחס לזה כשזה "חם". לפרוט את הדברים לפרוטות קטנות, כל הזמן לדבר, אם לא מפרשים אז הילדים לא מבינים. המשגה, שום דבר הוא לא ברור מאליו.

כשאני רואה סיטואציות בכיתה אני עושה קאט ומדברת על זה. במקרים של אלימות או הקנטה של ילדים אחד כלפי השני, דיבור לא נעים, הרבה על העניין של ערכים. אני עושה הרבה שיקוף, הרבה שיח אישי. מהר מאד הם מבינים מה הגבולות. האסרטיביות צריכה לבוא עם המון נשמה ואהבה".

(שני, מחנכת כיתה ד', בי"ס עלומים, קריית אונו)

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אוהבים מה שאתם רואים?

רוצים לקבל עוד דברים טובים במייל?

הירשמו ונדאג שתישארו מעודכנים!
דילוג לתוכן