תהליכי ההתפתחות של הילד הם תהליכים הוליסטיים, והם מורכבים מסך החוויות והאירועים שקורים לו, גם בבית הספר וגם מחוצה לו: בבית, בקבוצות ובמפגשים חברתיים, עם המשפחה ועוד.

ההורים הם המחזיקים את ההיכרות העמוקה עם הילד וצרכיו, והם המובילים את תהליכי החינוך שלו. המחנכת לעומת זאת, פוגשת את הילד לפרק זמן מוגבל, לתקופה של שנה עד שלוש שנים, ופוגשת את הילד במצבים שההורים לא מכירים. השילוב בין ההורים והמחנכת והאחריות המשותפת לחינוך הילד חיוניות להצלחת התהליכים החינוכיים והתפתחות הילד.

השותפות עם ההורים חשובה גם כדי להימנע ממצבים של חוסר ודאות אצל ההורים ו"הפתעות" לגבי האירועים המתרחשים בבית הספר, ומצמצמת מצבים של אי-נעימות, מחלוקות או הטחת האשמות בין ההורים למחנכת.

הקשר הטוב והשותפות בין ההורים למחנכת, משפיעים גם על הרגשתו והתנהגותו של הילד. כאשר הילד מרגיש שההורים והמחנכת הם שותפים הרוצים בטובתו, וכאשר התקשורת ביניהם מבוססת על כבוד ואמון, קל לו יותר לפתח בעצמו תחושת אמון במחנכת ולחוש בטחון ושייכות.

האחריות המשותפת של ההורים והמחנכת מבוססת על מספר עקרונות ופעולות:

1. חיבור ההורים למטרות ולתפיסת בית הספר והמחנכת ולרציונל העומד מאחורי החלטות פדגוגיות וחינוכיות.
2. תיאום ציפיות עם ההורים לגבי המחנכת, הילד ואופי הקשר עם המחנכת, במסגרת זאת עידוד שקיפות הדדית, שיח מכבד, שמירה על גבולות ואחריות משותפת להתקדמות הילד (לא הכל על המחנכת אלא ההורים כשותפים).
3. שיתוף, שיקוף ועדכונים קבועים ותדירים על הנעשה בכיתה ותפקודו של הילד.
4. מעורבות ואקטיביות של הורים בתהליך התפתחות הילד. למשל: עזרה במשימות לימודיות, עידוד, טיפול התנהגותי-רגשי מחוץ לבית הספר, עזרה בהיבטים חברתיים, התעניינות בדברים שקרו לילד בבית הספר, תיווך חוויות ועוד.
5. שיח חיובי ומפרגן והארת הטוב בילד. בדומה לשיח עם ילדים, גם ההורים רוצים להרגיש בטוחים ושילדם אהוב ומוגן. שיחות עם ההורים צריכות להדגיש את החוזקות של הילד והדברים הטובים בו, על מנת שיהיה קל יותר להתמודד עם נקודות החולשה והאתגרים.