פיתוח
מודעות

ניהול עצמי, שימור עצמי
ומניעת שחיקה

פרקטיקת פיתוח מודעות וקבלה עצמית, אורך רוח ובטחון

העבודה כמחנכת מזמנת סיטואציות מורכבות רבות, בתוכן התמודדות עם דרישות ורצונות של גורמים שונים: מנהלת, עמיתים, הורים ותלמידים וכן התמודדות עם חוסר שביעות רצון של הורים ושל תלמידים התנהגויות מאתגרות ורגשות שליליים. תהליכי פיתוח מודעות, קבלה עצמית וחיזוק הבטחון העצמי מסייעים מאד בהתמודדות היום-יומית עם מורכבות התפקיד. כאשר המחנכת בטוחה בדרך שלה ומאמינה בערכים הטובים שלה, קל לה יותר להתמודד עם המורכבות מול שלל הגורמים ולשמור על החוסן הנפשי שלה.

מטרות:

מתי בשנה:

כל הזמן ועל פי צורך אישי

מה הכוונה?

תהליכים אלה יכולים להתבצע במספר דרכים:

  • אמונה עצמית בתפקיד וביכולת העצמית לבצע את התפקיד.
  • חשיבה רפלקטיבית של המחנכת על המעשים וההתנהגויות במסגרת התפקיד, בשוטף ובמסגרת שיחות עם יועצת, מנהלת ועמיתות.
  • עצירה, נשימה והפרדה בין עובדות לרגשות בתוך סיטואציות עם תלמידים והורים.
  • ניתוק רגשי בשיחות עם תלמידים והורים, ניהול שיח מקצועי.
  • היכרות עם הבנת גבולות האחריות והכרה ביכולת ההשפעה במסגרת התפקיד.
  • חיבור לאני מאמין החינוכי ולערכים אישיים והשלמה עם דרך העבודה שלי – חיבור בין פעולות לחזון ורציונל אישי.
  • פתיחות ומתן אפשרות למשוב ולביקורת – הקשבה אמיתית למשוב, אמונה כי המשוב הוא הזדמנות ללמידה.
  • פתיחות ללמידה וביצוע תהליכי למידה – בקשת משוב מעמיתות, צפייה בעמיתות.ים, בקשת משוב מהורים ותלמידים, למידה רפלקטיבית, התייעצות בצוות.
  • סבלנות לתהליכים ארוכי טווח, שחרור הצורך בתוצאות "כאן ועכשיו".
  • הקשבה אמפתית להורים ולא לפחד מההורים.
  • הארה והעצמה של נקודות חוזק אישיות – מה עשיתי טוב? מהן החוזקות שלי במסגרת התפקיד? מה היו נקודות האור היום?
  • פרגון והעצמת הטוב בין מחנכות עמיתות.

"לא לקחת דברים באופן אישי אישי, אם אתה לוקח דברים אישי מדי או רגשית, זה יגמור אותך. לדעת לנתק את עצמך מכל דבר שאומרים לך. ללמוד לשמוע ולעבוד עם מה שאומרים לך, אבל לא לקחת למקום האישי. לא הכל קשור אלי.

(רוני, מחנך כיתה ו', בי"ס החשמונאים, יפו)

"אני מנסה לדייק את ה-100% שלי. לשחרר את המקום שהוא לא בשליטתי. מתי אני משחררת לילד ומתי אני מתעקשת. צריך לעשות מדי פעם בדיקה של המציאות אל מול החזון. למשל יש ילד שאם הוא הגיע לבית הספר זה 200% בשבילו, לרגע להכיר בזה ולהודות ולא להתמקד בדברים שהוא לא עשה.

או שיש ילד שיש להורים שלו רוח מסוימת בבית, ולכן גבולות הגזרה שלי הם מסוימים.

יש משהו מאד צנוע בלהגיד: אני פה לשנה שנתיים מתוך חיים שלמים של ילד ושל משפחה, מה מתוך זה בשליטתי ומה לא. להכיר בטוב שיש, אבל לראות שאת לא קופצת מעל הפופיק".  

"חשובה פתיחות ללמידה ולביקורת. לשאול ולא לפחד

כמחנכת אני צריכה לקחת את הזמן, להיות סבלנית ולהירגע. לדעת שלא כל דבר צריך להיפתר בו בזמן, אפשר לפתור את הדברים גם בימים הבאים. לפעמים ההצלחה באה  בכלל אחרי שאת מסיימת עם הכיתה, ויש מורות אחרות ש'יקטפו את הפירות'. צריכה להיות הבנה שהדברים לוקחים זמן".

(עדי, מחנכת כיתה ו', בי"ס שמעוני, גבעתיים)

שיתוף:

אוהבים מה שאתם רואים?

רוצים לקבל עוד דברים טובים במייל?

הירשמו ונדאג שתישארו מעודכנים!
דילוג לתוכן