קרן משפחת ליאון > פרקטיקות > ראייה ותכלול הוליסטי של הילד > היכרות עם הילדים > מפגש פתיחת יום
מפגש פתיחת יום, הנקרא גם "מפגש בוקר טוב" מאפשר זמן מעבר רגוע ונינוח בין הבית לבין בית הספר וכן איסוף ומיקוד של התלמידים לקראת יום הלימודים. במפגש הבוקר רואה המחנכת את כל התלמידים, מפנה אליהם תשומת לב,שומעת לשלומם, ומקדישה זמן להכרות רב ממדית עם התלמידים. מפגש פתיחת יום צריך להיות מובנה בתוך סדר היום של הלימודים, כחלק מאחזקת הילד בבית הספר.
מפגש תחילת יום המתבצע במסגרת 10-20 דקות ראשונות של השיעור הראשון. בזמן זה המחנכת מסתכלת על כל התלמידים, אומרת שלום לכולם ובודקת לשלומם.
זמן המפגש יוקדש לשיח רגשי, זמן משחק, סיפור, שיר או השראה של המורה.
שיח רגשי: פתיחת היום בבדיקת מצב הרוח של התלמידים, הבעת התעניינות ועידוד לשיתוף אישי. שאלות לדוגמא: מה שלומכם? איך ישנתם אתמול? מישהו רוצה לספר על משהו שעשה אתמול? מישהו רוצה לשתף במשהו? איך אתם מרגישים? ניתן להשתמש גם בתמונות של רגשות או תמונות של חיות במצבים שונים, או בפרצופים "איך אני מרגיש היום?". בתחילת השנה, או במקרים של חוסר שיתוף פעולה, אפשר לשאול שאלות קונקרטיות יותר: מי ישן יותר מ-6 שעות בלילה? מי היה בחוג אתמול? מי ראה טלוויזיה לפני השינה אתמול? מי שיחק בטלפון עד שעה מאוחרת? מי קרא אתמול ספר ורוצה לספר לנו?
זמן משחק: פתיחת יום בישיבה סביב שולחנות עם משחקים שונים, משחקי חשיבה, משחקים חברתיים, דפי צביעה ומשימות. בזמן זה המחנכת עוברת בין התלמידים ושואלת מה שלומם, נותנת תשומת לב לכולם, אומרת מילים טובות. בזמן זה ניתן גם לקחת קבוצת תלמידים קטנה (4-5 תלמידים) ולשוחח איתם, בכל יום קבוצת תלמידים אחרת.
זמן סיפור, שיר או השראה: פתיחת יום בסיפור או בשיר (בהתאם לגיל התלמידים). סיפור בהמשכים או שיר קבוע בליווי תנועה. בחירה של סיפור או שיר על ידי המחנכת מאפשרת לה להביא מעולמה הפרטי אל התלמידים, לשתף אותם במוסיקה ובשירים שהיא אוהבת, ולשוחח על מצבים אישיים וחברתיים באמצעות הסיפורים והשירים.
"כבר ביום הראשון ללימודים יש בכיתה אוורור רגשות. אני מלמדת את הילדים איך עושים את זה. זה התחיל אצלי מזה שראיתי שילדים רוצים להגיד דברים בתחילת היום. יש פה עניין של הקשבה לחברים, ורבליות, פיתוח אוצר המילים. בהתחלה אני עושה סבב פתוח ואני שואלת מי רוצה לשתף, וזה מדבק, ילדים אחרים גם רוצים לשתף, הם כי הם רואים שזה בטוח לדבר. ככל שהם משתפים הם מרגישים שייכות. הילדים מבינים שהשיתוף לא חייב להיות עליהם או משהו דרמטי. זה יכול להיות גם משהו קטן ולאט לאט את רואה ילדים נפתחים".
חשוב לתת להם בסיס וסטינג, מה שמדובר בכיתה נשאר בכיתה, אני נותנת חוקים להקשבה, לא חייבים להגיב, לדבר בכבוד. זה נותן מענה לצורך של הרבה ילדים – הרבה ילדים רוצים להגיד אבל לא תמיד יש להם את המקום".
(מחנכת כיתה ב', באר שבע)