המשובים יכולים להיות בנויים באמצעות:

1. שאלות פתוחות. למשל:
   
   קוגניטיבי: “מה חשבתי?” “מה רציתי להשיג?” “מה עוזר לי במצבים כאלה?” “מה מחזק אותי?” “במה אני טובה”?
   רגשי: “מה הרגשתי?”, “ממה  אני חוששת?” “מה מפחיד אותי?” “מה מעציב אותי?” “מה מתסכל אותי?”
   התנהגותי: “איך פעלתי?” “מה הייתה התגובה שלי?” “מה עשיתי כדי להצליח?” “איך אני מתנהגת עם חברות שלי?” “איך אני תורמת לעבודה קבוצתית?” “למי פניתי לקבלת עזרה?” “איך אני יכול לשנות את המצב? איזה פעולות אעשה כדי להצליח?”

2. שאלות סגורות (רב ברירה): היגד ומספר אפשרויות תשובות. למשל: “אני מרגיש בטוח לספר דברים אישיים בכיתה” (1- תמיד 2 – לפעמים 3 – אף פעם לא). משוב זה מתאים לשאלון דיגיטלי (גוגל פורם).
3. דירוג היגדים: למקם את עצמי על ציר, למקום את עצמי מ 1-10. למשל:
   
   לימודי: “אני מבצע את כל המשימות הנדרשות בכיתה”, “אני מצליח להתמודד לבד עם שיעורי הבית” “אני מבין את החומר הנלמד בשיעור אנגלית”
   רגשי: “אני מרגיש טוב כשאני מגיע לבית הספר”, “אני מרגישה אהובה בכיתה”
   חברתי: “יש לי חברים טובים בכיתה”, אני מרגישה שהילדים בכיתה מכירים אותי”

4. אמצעים ויזואליים: תמונות, ציורים, אייקונים. למשל: עם איזה פרצוף אני מזדהה? כמו איזה חיה אני מתנהג ליד חברים? אריה- מנהיג, נמלה – עושה את מה שצריך, נחש – מתחמן כדי להשיג דברים, קנגרו – קופץ מאחד לשני, טווס – משוויץ, כלב – נאמן). בהקשר לתחום הלימודים, כמו איזה ספורט אני משחק (שחיה – מהר, קופץ למים העמוקים, כדורסל – חייב לקלוע בדיוק לסל, רוצה להשיג כמה שיותר נקודות, התעמלות אמנותית – זהה על פי המוסיקה).
   
   העקרון המוביל בהערכה עצמית על ידי פורמט כתוב, הוא שלאחר הכתיבה של הילד על עצמו, מתקיימת שיחה אישית עם המחנכת על הרפלקציה שהילד כתב.
   
   בשיחה זו תתבצע שאילת שאלות, העמקה, אימות עם המציאות כפי שהמורה חווה ומפרשת ותכנון לעתיד.