“אם אני פנויה בהפסקה אני אשחק איתם כדורגל, ואהיה איתם. אנחנו יוצאים פעם בשבועיים לימאות, לשיעור חתירה,  אני נמצאת איתם בשיעור – אני נכנסת איתם למים. אני רואה את עצמי כדמות שהיא חלק מההתנהלות היום יומית שלהם. 

להתחבר לעולם שלהם ואיפה שהם נמצאים. זה חלק גדול מלהיות איתם בקשר. אני יודעת מי אוהד איזה קבוצת כדורגל, ולפעמים אני משחקת עם זה. זה דרך בשבילי להראות להם שאני רואה אותם. למשל איזה ילד ביקש לשנות את השם שלו וקראתי לו “יאללה מכבי” כי הוא אוהד מכבי.  זה מעניין לראות את התגובה שלהם לאיך אני רואה אותם”.

(רינה, מחנכת כיתה ה’, בי”ס ניצנים, תל אביב)