“אני אומרת להם: אני האמא, אני האחות הגדולה, אני החברה שלכם ואני גם המורה שלכם.

הוא יכול להסתכל עלי כל פעם בתפקיד אחר – הוא יכול להיעזר בי כחברה, יכול לחשבן אותי כמורה ויכול לכבד אותי כאמא, כל התפקידים מתבססים בתוך הדמות שלי.  לפעמים אני ניגשת כמו חברה, ואני ממש אומרת להם “אני כרגע כמו חברה שלך, שתפי אותי”, ויש תלמידים שבאמת נפתחו ודיברו.

זו עבודה קשה לזכות באמון של תלמידים. לוקח לפחות שנה לרכוש אמון.

יש לי דרישות שלחברים אין, יש לי ציפיות, יש לי עניין של כבוד. איתי אפשר לדבר חופשי, אין דיסטנס, אני מאד חמה ואוהבת את החופשיות. אני אוהבת את זה שאין מרחק. הם מכבדים אותי לא כי צריך אלא כי הם רוצים”.

(סתיו, מחנכת כיתה ה’, בי”ס המגינים, קריית שמונה)