חיזוק
אחריות

קשר עם הורים

עקרון חיזוק אחריות הילד

פיתוח אחריות של הילד על מעשיו והתנהגותו ועידוד הילד להתמודדות עצמאית הינם חיוניים לפיתוח מיומנויות וכישורי חיים. המחנכת תעודד התמודדות אישית של הילד ושיח עצמאי, לפני פנייה להורים ובקשה להתערבות ועזרה. במקביל תציב גבולות ותעודד לקיחת אחריות מצד ההורים. פיתוח האחריות אצל הילדים נעשה בהתאם לגיל התלמידים וליכולותיהם.

באשר לאחריות הילד אל מול אחריות ההורים, חשובה האבחנה בין שני סגנונות של מעורבות הורים. האחד, "הורה מתערב"- הורה זה פועל כדי למנוע תסכול ומצוקה אצל הילד, הוא חש שהוא מכיר את הילד שלו בצורה הטובה ביותר ויודע בדיוק מה מתאים לו, ולכן פעמים רבות הוא מנסה להוריד ממנו את האחריות ו"לפתור" עבורו. הורה זה משדר לילד את המסר שהוא איננו סומך עליו, ופוגם בתהליך פיתוח יכולתו לפתור בעיות, לחשוב חשיבה עצמאית, להתמודד עם תסכול או כשלון, לחוות הצלחות ולפתח כישורי חיים.

השני, "הורה מעורב" –  הורה הפועל מתוך אמונה ביכולת של הילד ופועל להעניק לו כלים להתמודדות ולפיתוח עצמאות ובטחון, ולא "לפתור" עבורו.  ההורה מעביר מסר לילד שהוא סומך עליו ושהוא מסוגל להתמודד לבד, וכך מתפתחות תחושת העצמאות והביטחון.

בהקשר לתפקיד המחנכת והקשר עם ההורים, חשוב לעודד התנהגות הורית מהסגנון השני, המבוססת על מעורבות ולא התערבות. על מנת להנחיל אחריות של התלמידים ולא של ההורים, יכולה המחנכת לפעול בשני אופנים:

אל מול התלמידים – עידוד הילדים להתמודד בעצמם עם סיטואציות בבית הספר, לפני הפנייה להורים. למשל: כאב פיזי, רגשות קשים, קונפליקט עם מורה, קושי לימודי.

בנוסף, במקרים של התמודדות מול הילדים, קודם כל התמודדות של המחנכת עצמה, יחד עם צוות בית הספר, לפני פנייה להורים לעזרה בהתמודדות (הדבר אינו סותר את חובת הדיווח להורים במקרים הדורשים דיווח, כמו אלימות).

אל מול ההורים – הסבר החשיבות של פיתוח אחריות הילדים, אבחנה ברורה מול ההורים בין יידוע לבין בקשה להתערבות ופעולה אקטיבית, חיבור השיח עם ההורים אל הילד: בקשה לשמוע את הילד מדבר ולא את ההורה מדבר בשמו או הפנייה של שאלות מכוונות לילד ולהורים. למשל: האם דיברת על זה איתו? מה הוא דיווח לך שקרה? למה לדעתך הוא התנהג ככה? בואו נשאל אותו איך הוא רוצה להתמודד?

"אני מנחה את ההורים איך לדבר עם הילדים. למשל היו לי שתי תלמידות שרבו המון והגיעו למצב קיצוני מבחינת הדיבור אחת אל השנייה. עירבתי הורים ברמת היידוע אבל לא ביקשתי להתערב. אני לא רוצה שהם יתערבו כי זה הורס. זה לא יעזור לילדים.

אני מבקשת מהם לתת לי לטפל בנושא מול הילדים, אבל להיות מודעים, לדבר עם הילדים בדרך שונה, לא כנזיפה אלא כשיחה, למשל לשאול אותן: מה קרה שגרם לך להגיע לזה?"

(סתיו, מחנכת כיתה ה', בי"ס המגינים, קריית שמונה)

"אני לא רוצה שההורים ידברו בשם הילד. אם ההורה מדבר בשם הילד, אני מבקשת שהילד ידבר איתי על זה ואז אשוחח עם ההורה. הילד פונה ואני משקפת להורים שהם צריכים לסמוך עליו, שהילד יקבל את המסר שהוא יכול לסדר את ענייניו בעצמו".

 (שני, מחנכת כיתה ד', בי"ס עלומים, קריית אונו)

"אם יש לי ילד בכיתה שמתפרע הרבה, אני כבר לא מדווח להורים, אני אומר לילד להתקשר לאמא שלו ולהגיד לה מה קרה".

(גיא, מחנך כיתה ו', בי"ס לוריא, ירושלים)

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אוהבים מה שאתם רואים?

רוצים לקבל עוד דברים טובים במייל?

הירשמו ונדאג שתישארו מעודכנים!
דילוג לתוכן