קרן משפחת ליאון > פרקטיקות > ראייה ותכלול הוליסטי של הילד > עקרונות > זמינות, נגישות ופניות
לייצר אצל הילדים את התחושה שהמחנכת נמצאת עבורם ברמה הפיזית (קרובה, במקום ידוע בבית הספר) וברמה המנטלית (בבית הספר ובשעות לאחר בית הספר).
בגילאים הצעירים, הכוונה היא לנוכחות מוגברת עם הילדים, במרבית שעות ההוראה וגם בשעות ההפסקות. בגילאים היותר בוגרים, הכוונה היא לנוכחות בחצר או בסמוך למקומות בהם הילדים נמצאים ומשחקים.
במקרים בהם המחנכת לא נמצאת עם הכיתה, חשוב מאד שהילדים ידעו איפה היא ואיך אפשר להגיע אליה או לדבר איתה.
הגדרה של דרכי התקשורת עם המחנכת חשובה מאד בתחילת השנה. (מספר טלפון, שעות).
לצד ההגדרה הברורה, חשוב לתת לילדים את ההרגשה שהם יכולים לפנות אל המחנכת כשהם צריכים או שיש להם קושי. ניתן לומר זאת במילים: “אתם יכולים להתקשר אלי ולפנות אלי”, או במעשים: סבב טלפונים לילדים בשעות אחר הצהריים, פנייה יזומה לילדים שהמחנכת מאתרת צורך ממוקד.
נגישות מתאפיינת גם באופן בו המחנכת מתייחסת לפניות התלמידים ולצרכים שלהם. הכוונה היא לאופן בו היא מקשיבה לילדים (הקשבה נוכחת ומלאה, מבט, ריכוז בילד ולא במשימות אחרות תוך כדי), לזמן התגובה לצורך של הילד ולאופן התגובה. (למשל: מחנכת שחוזרת עם תשובה לשאלה של ילד אחרי שבוע או תשובה לצורך מיידי של ילד במילים: “זו ההפסקה שלי עכשיו”, לא משדרות נגישות).
“נתתי את הטלפון הנייד שלי לתלמידים, זה נכון שיש להם בעיה של גבולות – אבל אני מרגישה שזה מחזק את הקשר האישי שלי איתם.
כשאני נכנסת לבית הספר אני מתייחסת לילדים. גם אם הם לא שלי. אני אתייחס ברמה האישית, לכל ילד שעובר מולי, אני רואה את הילדים ואני מתייחסת. אני אדם כזה, שמה לב למצב הרוח של הילדים.”
(מחנכת כיתה ה’, גבעתיים)
“אני מאד זמינה עבורם, יש להם את הטלפון שלי. יש ילדים שמתקשרים ואני צריכה לתת להם מענה לדברים. לפעמים זה החרדות שלהם והם מציפים אותי בשאלות טכניות, למרות שהבעיה היא בכלל עניין רגשי”.
(רינה, מחנכת כיתה ה’, בי”ס ניצנים, תל אביב)
בשבועות הראשונים אני כל הזמן איתם, נוכחת לידם, גם בהפסקות. אני מסבירה להם על איך ניגשים למורה, איפה מוצאים אותה”.
(איילת, מחנכת כיתה א’, בי”ס אלומות, באר שבע)