הקשבה
אמיתית

קשר עם הורים

עקרון הקשבה אמיתית ואמפתית ובטחון מול ההורים

הקשבה אמיתית (פעילה) ואמפתית היא בסיס ליצירת הרגשת נינוחות ואמון בקשר בין אנשים. בהקשבה אמיתית יכולה המחנכת להכיר ולהבין את רגשות ומצוקות ההורים, ובד בבד, לשמור על הגבולות שלה ועל רגשותיה. בכך לבסס קשר בריא, הפועל לטובת הילדים. הבטחון של המחנכת מול ההורים וההבנה שהיא אינה אחראית לכל רגשות ההורים, מציבה את המחנכת במקום בטוח ומאפשרת לה להיות בהקשבה מקצועית ולא רגשית לדברי ההורים.  הקשבה ובטחון של המחנכת מול ההורים מחזקת את הקשר בין המחנכת להורים, הופכת אותם לשותפים ומבססת את עקרון האחריות המשותפת על הילד.

הקשבה אמיתית ואמפתית להורים מבוססת על מספר עקרונות:

 

  1. מוכנות להקשבה – לפני שיחת הטלפון או הפגישה, כדאי להתפנות באופן מלא לשיחה, לבחור את הזמן והמקום המתאים, לצמצם הפרעות ולהתכונן לתוכן השיחה. למשל: מוכנות עם מחברת התלמיד, עדכונים אחרונים, פרטים מלאים על המקרה המדובר בשיחה ועוד. או: לא להתקשר להורה כאשר יש למחנכת זמן קצר ומוגבל לשיחה, לא להתקשר בזמן שיש רעש מסביב.
  2. גילוי עניין בדברי ההורים – התעניינות במה שהם מספרים ומעלים, שאילת שאלות מרובה, חשיבה על הרלוונטיות של דברי ההורים לעבודתה כמחנכת ומה היא יכולה ללמוד מכך.
  3. מוכנות לשמוע דעות אחרות – "ראש פתוח" – הימנעות מקיבעונות ודעות קדומות על הילד או ההורים, מוכנות לשמוע ופתיחות לרעיונות וכיווני מחשבה אחרים. ביסוס שיח דו צדדי המבוסס על אמרות ההורים והמחנכת באופן דומה.
  4. תשומת לב לשפת גוף של ההורה – תקשורת בלתי מילולית – אבחנת המצב הפיזי של ההורה יכולה להאיר למחנכת את מצבו הרגשי בהקשר לסיטואציה ולהעיד על עוצמת רגשותיו. למשל: זיעה בפנים, קפיצות ברגל, דפיקות עם היד על השולחן או הרגל, שילוב ידיים, אי נוחות בישיבה, הסמקה או אוזניים אדומות, רעידות בקול, שיעול במהלך הדיבור ועוד.
  5. שיקוף לדברי ההורים – חזרה על הדברים שההורים אומרים בשפה שונה, וידוא הבנת שורש העניין ורגשות ההורים.
  6. הימנעות מהפרעה וקטיעת דיבור ההורים – הקשבה עד הסוף, הימנעות מהתפרצות (אלא במקרים שההורים פועלים בצורה אלימה ולא מכבדת במהלך השיחה).
  7. רגישות וגילוי אמפתיה – מתן מקום לרגשות שליליים, התייחסות לרגשות שההורים מעלים, הזדהות והבנה של מצוקות ההורה ללא לקיחת אחריות על רגשות ההורה (הכוונה היא שגם אם ההורה כועס מאד או מאשים, אין הדבר אומר בהכרח שהמחנכת אשמה או שעליה להרגיש רגשות שליליים על התנהלותה).

בטחון אל מול דברי ההורים מתבטא ביכולת של המחנכת להיות מחוברת לרציונל ולמטרותיה החינוכיות, להיות שלמה עם דבריה ומעשיה וכן להודות בטעויות במידה וקרו. בטחון של המחנכת עוזר לה לשמור על עצמה מבחינה רגשית אל מול תלונות הורים והתנהגות לא נאותה, וכן מסייע לה לשמור על סמכותה ועל גבולות הקשר בינה לבין ההורים.

"אם הורה מתקשר שמשהו קרה או בחוסר אונים, חשוב לי להיות במצב של ממש הקשבה. שהם ידעו שאני כאן בשבילם. לאפשר להם מקום בטוח בו הם יכולים להתייעץ ולשתף. באמת להקשיב, לא לקטוע אותם ולומר מיד את מה שיש לי להגיד".

(רחלי, מחנכת כיתה ו', בי"ס עופרים, ירושלים)

"עם ההורים צריכים לקפוץ למים, לא לפחד, לשדר בטחון וקודם כל להקשיב להם, לנסות כמה שאפשר להסכים איתם, להראות אמפתיה. להסביר שאנחנו באותו צד וכולנו לטובת הילד. כך ההורים יותר בטוחים".

(מחנכת כיתה ב', ירושלים)

"את רוב הבעיות אפשר לפתור עם הקשבה. אני מאמינה בלהתנצל. כשהייתי מורה צעירה כשהייתי מרגישה לא טוב או מאוימת התעמתתי עם אותם הורים.

למשל פעם היה לנו חוג בכיתה שהתחיל קבוע ב 8:20, ואסור היה להיכנס אחרי. ילד הגיע באיחור ולא נכנס. באותו יום 'קיבלתי מההורים על הראש'. הבנתי שהילד נפגע וההורים נפגעו, הבנתי שאני צריכה להתנצל על כך שהם נפגעו, גם אם לא הסכמתי עם מה שאמרו.

בקשר מול ההורים אני חושבת שצריך להיות אמפתית לכאב של האנשים, ובכל זאת לעשות את מה שאת מאמינה".

(שלומית, מחנכת כיתה א' ורכזת פדגוגית, בי"ס קשת ירושלים)

"כשמאפשרים להורה "לשחרר" רגשות ולדבר, אז אפשר אחר כך להסביר לו איך אנחנו רואים את הדברים ואז להגיע לעמק השווה. אם אני מתחילה להתגונן, אני תמיד אקבל תוצאה הפוכה, קודם כל צריך להקשיב".

 (אלה, סגנית מנהלת, בי"ס ישגב, תל אביב)

"יש על מחנכת כל כך הרבה ביקורת ועיניים. הצוות, ההנהלה, ההורים, התלמידים, העירייה, משרד החינוך. אני חושבת שאין צורך להיות במקום של מגננה או הצטדקות, ברגע שאת שלמה עם הדברים ויש לך רציונליזציה לדברים שאת עושה, ואת מקשיבה לדברים שההורים מבקשים, כשאת במקום הזה, אז קשה להזיז אותך. את צריכה לשדר רוגע ובטחון.

אני חושבת שאם הייתי מגיעה בגיל צעיר יותר לא הייתי ברוגע כזה. הייתה נקודה בקריירה שלי שעשיתי סוויצ' בראש. איזה אמא של ילד התקשרה וצעקה עלי על ציון שנתתי לילד שלה. באותו הרגע הגבתי לה באותה רמה של עצבים. הגישה שלה ניהלה אותי, המקום שלה של לא לראות אותי, הציפייה שלה ממני. מתישהו עשיתי שינוי, הבנתי שאני לא יכולה להיות בכאלה יחסים עם ההורה ושזה ינהל אותי. אני לא חוסכת את מה שאני חושבת מההורים, אבל אני באמת מנסה להבין על מה הדברים יושבים ולפעול בביטחון ובהרבה אמפתיות."

(נעה, מחנכת כיתה ח', בי"ס בן גוריון, גבעתיים)

"צריך לפעול מתוך מקום של בטחון מול ההורים, לא לפחד מכל דבר שההורים אומרים, לא להתנצל מולם".

(תהילה, מחנכת כיתה א', ביס שמרית אור, נתניה)

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אוהבים מה שאתם רואים?

רוצים לקבל עוד דברים טובים במייל?

הירשמו ונדאג שתישארו מעודכנים!
דילוג לתוכן