הקשבה אמיתית ואמפתית להורים מבוססת על מספר עקרונות:

1. מוכנות להקשבה – לפני שיחת הטלפון או הפגישה, כדאי להתפנות באופן מלא לשיחה, לבחור את הזמן והמקום המתאים, לצמצם הפרעות ולהתכונן לתוכן השיחה. למשל: מוכנות עם מחברת התלמיד, עדכונים אחרונים, פרטים מלאים על המקרה המדובר בשיחה ועוד. או: לא להתקשר להורה כאשר יש למחנכת זמן קצר ומוגבל לשיחה, לא להתקשר בזמן שיש רעש מסביב.
2. גילוי עניין בדברי ההורים – התעניינות במה שהם מספרים ומעלים, שאילת שאלות מרובה, חשיבה על הרלוונטיות של דברי ההורים לעבודתה כמחנכת ומה היא יכולה ללמוד מכך.
3. מוכנות לשמוע דעות אחרות – "ראש פתוח" – הימנעות מקיבעונות ודעות קדומות על הילד או ההורים, מוכנות לשמוע ופתיחות לרעיונות וכיווני מחשבה אחרים. ביסוס שיח דו צדדי המבוסס על אמרות ההורים והמחנכת באופן דומה.
4. תשומת לב לשפת גוף של ההורה – תקשורת בלתי מילולית – אבחנת המצב הפיזי של ההורה יכולה להאיר למחנכת את מצבו הרגשי בהקשר לסיטואציה ולהעיד על עוצמת רגשותיו. למשל: זיעה בפנים, קפיצות ברגל, דפיקות עם היד על השולחן או הרגל, שילוב ידיים, אי נוחות בישיבה, הסמקה או אוזניים אדומות, רעידות בקול, שיעול במהלך הדיבור ועוד.
5. שיקוף לדברי ההורים – חזרה על הדברים שההורים אומרים בשפה שונה, וידוא הבנת שורש העניין ורגשות ההורים.
6. הימנעות מהפרעה וקטיעת דיבור ההורים – הקשבה עד הסוף, הימנעות מהתפרצות (אלא במקרים שההורים פועלים בצורה אלימה ולא מכבדת במהלך השיחה).
7. רגישות וגילוי אמפתיה – מתן מקום לרגשות שליליים, התייחסות לרגשות שההורים מעלים, הזדהות והבנה של מצוקות ההורה ללא לקיחת אחריות על רגשות ההורה (הכוונה היא שגם אם ההורה כועס מאד או מאשים, אין הדבר אומר בהכרח שהמחנכת אשמה או שעליה להרגיש רגשות שליליים על התנהלותה).