התמודדות
עצמאית
עידוד תלמידים להתמודדות עצמאית עם משימות ומענה עצמאי על שאלות, תורמת לפיתוח מיומנות חשיבה עצמאית ואחריות על הלמידה. כאשר תלמידים שואלים שאלה ומבקשים עזרה, מפנים אותם קודם לחפש את התשובה בעצמם ולהתאמץ עבור התשובה, וכן מציבים דרישה גבוהה לתשובות מורכבות ומלאות.
בזמן למידה, בזמן התנהלות אישית או חברתית או בכל אינטראקציה עם הילדים, שימוש בשאלות מרובות, מתן אפשרות לחשיבה עצמאית ולמציאת פתרונות על ידי הילדים ודרישה לתשובות מורכבות.
כאשר התלמידים שואלים שאלות: הכוונה לא לענות על השאלות של הילדים בתשובות "סגורות", כי אם לנסות לענות בשאלה הפותחת את המחשבה לכיוונים נוספים. בנוסף, הרחבת השיח בין המחנכת לתלמיד לשיח בו משתתפים תלמידים נוספים. במקום "פינג-פונג" של שאלה-תשובה בין המחנכת לתלמיד, הפניית השאלות לתלמידים נוספים.
שאלות לדוגמא:
כאשר התלמידים נדרשים לתת תשובות: לא לקבל תשובות סגורות וקלות כמו "בסדר", "סבבה", "כן" "לא יודע", לבקש לנמק, לדרוש לחשוב ולהצדיק את התשובה.
כאשר התלמידים נדרשים ללמידה של מושגים או ידע חדש: לאפשר חיפוש עצמאי במקורות מידע, ולא בשיטת "להעתיק מהלוח" את הידע שהמחנכת מביאה. לתרגל עם הילדים חיפוש מידע עצמאי ממקורות מגוונים, ושימוש במכשיר הנייד לשם חיפוש מידע.
כאשר התלמידים נדרשים לביצוע ולהגשת משימות: להציב דרישה להתמודדות לבד לפני שבאים לשאול את המחנכת, להראות למחנכת תשובה ולא שאלה (גם אם התשובה היא טעות), להראות את הנסיון. להציב דרישה גבוהה לניסוח תשובות, לתת פידבקים על השקעה ומאמץ, לא לקבל תוצרים בינוניים.
"אין אצלי להעתיק מהלוח, בעיקר לכו תחפשו, תעבדו לבד, אפילו דברים פשוטים כמו לחפש מידע לבד. הם מוציאים טלפונים ומחפשים. או שאני מפנה אותם למילון.
דוגמא לשאלה שאני שואלת: למה קוראים לשפה העברית-עברית? או אומרת שם של אדם ושואלת מה הם יודעים עליו? שולחת אותם לחפש מידע. ואז בררנו את המידע, וזו עוד מיומנות על הדרך. כמה שיותר שילמדו עצמאית. אני מנסה כמה שיותר לגרום להם להתמודד לבד".
(רחלי, מחנכת כיתה ו', בי"ס עופרים, ירושלים
"אם אני שואלת את הילדים שאלה והם היו עונים לי "בסדר" או "סבבה", אני אומרת להם שזו לא תשובה מבחינתי.
אני אומרת להם שאני לא גורם הידע העיקרי, ומראה להם שיש בהם הרבה כוח. אני מאמינה שיש דברים שהם יודעים לעשות יותר טוב ממני.
אני אומרת להם שאני לא אתן להם להיות בינוניים או לוותר לעצמם. בגלל זה אני לא מרשה להגיד בסדר או סבבה. זה אפילו איך אתה מספר לי מה שלומך. אם אני רוצה לטפל בבעיה אני רוצה שתגידו לי מה קורה. באמת להגיד מה קורה לעומק, לא להמעיט בערכם של הדברים. אני לא מקבלת בינוניות, אם משהו לא רציני אני מתייחסת לזה.
למשל אם ילד יגיש לי תוצר שהוא לא מספיק. אני אגיד לו: יופי תנסה שוב, תודה רבה, אתה יכול לייצר משהו יותר טוב. אני מדגישה – אנחנו עוסקים כאן באיכות ולא בכמות".
(רינה, מחנכת כיתה ה', בי"ס ניצנים, תל אביב)
