המחנכת
כסמכות
לצד תהליכי השותפות וההכלה של המורות המקצועיות ושאר חברי הצוות החינוכי, יש חשיבות למיצוב המחנכת כדמות המנהלת את התהליכים החינוכיים של הילד, וכאוטוריטה המקצועית והסמכותית בקבלת החלטות על הילד. (אין הכוונה להחלטות מקצועיות-לימודיות בתוך שיעורי המורות העמיתות, אלא להחלטות רחבות יותר בהיבט החברתי, הרגשי והאישי). לשם כך כדאי לבסס את סמכות המחנכת על בסיס הבנת התפקיד והיכרות עם תחומי האחריות, גם שלה וגם של המורות העמיתות. בכל בית ספר על פי התפיסה החינוכית שלו. סמכות המחנכת נבנית גם על סמך עקרון השיתוף והשותפות וביסוס יחסים של אמון וכבוד הדדי.
“כשהייתי בתחילת דרכי הייתי שומרת את הדברים לעצמי, הייתי “מתחרה”, שומרת ככה שלא יראו ולא ידעו, ולאט לאט אתה מבין שבעצם כמורה השיתוף רק מעצים אותך“.
“לכל תלמיד או לחלק מהתלמידים יש תוכנית עבודה אישית ותוכניות עבודה קבוצתיות. אני משתפת את המורים המקצועיים על מנת שיבינו את הילד. מעדכנת אותן כל הזמן על מה קרה עם הילדים”.
“אני מכילה את המורות המקצועיות, מהווה עבורן מקור. למשל הייתה מורה מקצועית שלא הסתדרה עם אף אחד חוץ ממני. לדעת להכיל אותן כי הן מתוסכלות ממה שקורה, להגיד להן שאני כאן ואני מטפלת. אני תמיד שם בשבילן, וזה החלק שבו זה מקרב אותנו אחת לשנייה“.
“לי ולמורים בבית הספר יש שפה משותפת, אבל אם למחנכת יש אמירה בעניין של הילד, אז זו מילה. המחנכת היא הסמכות המקצועית, ואם היא אמרה משהו אז זה אמן“.
