קרן משפחת ליאון > פרקטיקות > חינוך הוגן, שוויון הזדמנויות ומיצוי פוטנציאל > יצירת הזדמנויות להתפתחות אישית > איתור חוזקות ותחומי עניין והעצמתם
העצמת חוזקות של ילדים היא דרך ליצירת מקום לכל ילד ושוויון הזדמנויות, במיוחד כאשר מדובר על ילדים שלהם קשיי הסתגלות, למידה או התנהגות. חיבור המחנכת לחוזקה של הילד או לתחום עניין, מאפשרת כניסה לעולמו ויצירת מוטיבציה ללמידה ולקשר דרך חוזקה זו. העצמת החוזקה, מתן מקום ופומביות יכולה לחזק אצל הילד את הבטחון ותחושת השייכות וליצור אצלו מוטיבציה ללמידה ולהשתייכות לכיתה.
בתחילת השנה ובמהלכה, יתבצע איתור של תחומי העניין של הילדים ושל החוזקות שלהם. איתור החוזקות יכול להתבצע באמצעות שיחה אישית, שיחה עם ההורים, שיחה עם המחנכת הקודמת ועוד. המטרה היא למצוא את נקודת העניין באמצעותה יכולה המחנכת “להגיע” אל לב התלמיד או התלמידה. הדבר חשוב במיוחד אצל ילדים אשר קשה יותר לייצר עימם קשר, וכאלו אשר כבר בתחילת השנה מתעוררים אצלם קשיי התנהגות, קשיים לימודיים או בעיות חברתיות.
כאשר המחנכת מאתרת חוזקה או תחום עניין, תתפתח שיחה עם הילד על תחום זה, במסגרתה תביע עניין בנושא, תשאל שאלות רבות, תעשיר את הילד בנתונים, עובדות או ידיעות על הנושא. כמו כן, תביא מידע או חפצים הקשורים לנושא. (למשל: ילד שמתעניין בחיות, המחנכת תביא לו עיתון של ‘מסע אחר לילדים’, ילדה שמתעניינת בספורט, המחנכת תראה לה סרטון של ספורטאית מהאולימפיאדה).
לאחר השיחה עם הילד, או מספר שיחות, יכולה המחנכת לכוון את החיבור וההעצמה של החוזקה לשני כיוונים:
“אין אצלי להעתיק מהלוח, בעיקר לכו תחפשו, תעבדו לבד, אפילו דברים פשוטים כמו לחפש מידע לבד. הם מוציאים טלפונים ומחפשים. או שאני מפנה אותם למילון.
דוגמא לשאלה שאני שואלת: למה קוראים לשפה העברית-עברית? או אומרת שם של אדם ושואלת מה הם יודעים עליו? שולחת אותם לחפש מידע. ואז בררנו את המידע, וזו עוד מיומנות על הדרך. כמה שיותר שילמדו עצמאית. אני מנסה כמה שיותר לגרום להם להתמודד לבד”.
(רחלי, מחנכת כיתה ו’, בי”ס עופרים, ירושלים
“אם אני שואלת את הילדים שאלה והם היו עונים לי “בסדר” או “סבבה”, אני אומרת להם שזו לא תשובה מבחינתי.
אני אומרת להם שאני לא גורם הידע העיקרי, ומראה להם שיש בהם הרבה כוח. אני מאמינה שיש דברים שהם יודעים לעשות יותר טוב ממני.
אני אומרת להם שאני לא אתן להם להיות בינוניים או לוותר לעצמם. בגלל זה אני לא מרשה להגיד בסדר או סבבה. זה אפילו איך אתה מספר לי מה שלומך. אם אני רוצה לטפל בבעיה אני רוצה שתגידו לי מה קורה. באמת להגיד מה קורה לעומק, לא להמעיט בערכם של הדברים. אני לא מקבלת בינוניות, אם משהו לא רציני אני מתייחסת לזה.
למשל אם ילד יגיש לי תוצר שהוא לא מספיק. אני אגיד לו: יופי תנסה שוב, תודה רבה, אתה יכול לייצר משהו יותר טוב. אני מדגישה – אנחנו עוסקים כאן באיכות ולא בכמות”.
(רינה, מחנכת כיתה ה’, בי”ס ניצנים, תל אביב)