ניהול עצמי,
שימור עצמי
לפני הכל, עבודת החינוך היא עבודה של "נשמה". חינוך בכלל וחינוך כיתה בפרט הם אינם עניין טכני או עבודה שניתנת לביצוע על פי מפרט משימות או הנחיות ברורות. כדי לעשות אותה לאורך זמן ובצורה טובה, צריכה להיות מוטיבציה, תחושת שליחות ואהבה לעשייה החינוכית ולילדים. אהבה למקצוע וחיבור לשליחות החינוכית, עוזרת למחנכת לשמור על עצמה לאורך זמן, גם לאור מורכבות התפקיד.
"רציתי להיות מורה תמיד ואני עושה את מה שני אוהבת, אז אם אני במקום הזה אני עושה את זה טוב. רציתי להיות מורה כי אהבתי מאד את המורות שלי ואת הדרך שבה הן העבירו את הדברים.
אם יש משהו שעושה אותי למחנכת טובה זה שאני אוהבת את זה, זה בנפש שלי".
(מחנכת כיתה ד', יבנה)
"אני אוהבת את הקשר שאני יוצרת עם הילדים את היכולת שלי לבצע באמת איזה שהוא שינוי. את היכולת שלי לגרום להם להאמין בעצם אני רואה איך אני מקבלת אותם ואיך אני מוציאה אותם לחטיבה ואני מלאה בהתרגשות".
(שירלי, מחנכת כיתה ד', בי"ס נוף אדום, יטבתה)
"אני מבינה שאני באתי להוראה כדי לעשות תיקון לתלמידה שאני הייתי. זה המקום ממנו אני פועלת. אני מתנהגת כמו שהייתי רוצה שיתנהגו איתי".
(מחנכת כיתה ח', גבעתיים)
