תפריט
"צנצנת מעשים טובים" – בכל יום שישי, בסוף היום, ממלאים את הצנצנת בגרגירי תירס. הילדים חושבים על מעשים טובים שהיו השבוע בכיתה, של חברים שלהם או שלהם, ומעניקים גרגירים אחד לשני. גם המחנכת אומרת דברים טובים שהיא ראתה ומוסיפה גרגירים. כאשר הצנצנת מלאה, מכינים פופוקורן לכיתה.
"לוח לבבות" – פלקט ועליו לבבות. בכל פעם שנעשה מעשה טוב צובעים לב. כאש הלוח מתמלא, הכיתה מקבלת צ'ופר כיתתי.
"צמיד מעשים טובים" – צמידים מנייר או מגומי. כאשר ילד עשה מעשה טוב, הוא מקבל את הצמיד. במידה ומדובר על צמיד מנייר, הצמיד הוא חד פעמי. במידה ומדובר על צמיד גומי, הילד מחזיר את הצמיד לאחר מספר ימים למחנכת.
"כוכבי השבוע" – המחנכת בוחרת מספר ילדים שהצליחו השבוע במשהו, ומספרת לכל הכיתה. הילדים מקבלים כוכב שעליו כתוב הדבר בו הצליחו. המחנכת קוראת לילדים והילדים האחרים שומעים ומוחאים כפיים. חשוב לתעד בכל שבוע מי קיבל, כדי לוודא שכל התלמידים מקבלים לאורך השנה.
"קיר העצמה" – קיר בכיתה עליו מצויר הר וכתוב: "ילד אתה עוד תזיז הרים". בכל יום נבחר ילד שעשה מעשה טוב. על הקיר כותבים את מה שהוא עשה, הילד עומד ליד הקיר ומצלמים את הילד. התמונה נשלחת להורים ולילד. ניתן לצרף גם לתעודה וגם לעשות תערוכה של כל התמונות בכיתה.
"מעשים טובים" – מציירים על הלוח לב גדול, במהלך השיעור ובמהלך היום נכתבים בתוך הלב שמות תלמידים והתנהגויות טובות (הקשבה, השתתפות, עזרה לחברים, פרגון לחבר, יוזמה חברתית, אחריות לכיתה ולסביבה ועוד).
"פתק למנהלת על מעשים טובים" – המחנכת כותבת למנהלת פתקים על תלמידים שעשו מעשים טובים, ומעבירה למנהלת. את הפתק היא כותבת ליד התלמיד או ביחד איתו. המהלת יכולה להגיב בדרכים שונות: שיחה עם הילד, ציון שמו של הילד בפורומים בית ספריים, הענקת מחווה לילד (למשל: תעודת הצטיינות), שיחה אישית עם הילד ועוד.
"פתק/תמונה להורים" – כתיבת המעשה של הילד על פתק א צילום תמונה של הילד בזמן הצלחות. (למשל: ילד שקשה לו לשבת ולעשות משימות והצליח, ילד שהצליח לשבת עם חבר שהיה לו קושי איתו, ילד שהגיש משימה ועוד). את הפתק והתמונה המחנכת שולחת להורים ומיידעת את הילד על כך.
"צ'ופרים על התנהגות, מעשים טובים או הצלחות" – שימוש במשאבים שונים בבית הספר ושליחת תלמידים לפעילות נוספת מחוץ לשיעורים. (למשל: פינת חי, חדר מחשבים, מרחב שקט).
"חגיגות גדולות על כל הצלחה" – אמירת ההצלחות מול כל הכיתה, ומחיאות כפיים סוערות של הילדים.
"אני ממש מביך אותם בזה שאני מעצים את ההצלחות הקטנות שלהם. למשל ילד שלמד שתי שורות של יום הזכרון – הכיתה מחאה לו כפיים, הילד לא ידע איפה לשים את עצמו. אחת הילדות החלשות לא הצליחה בעבודה הקבוצתית לעשות מצגת, והיא עשתה לבד. היא מאד חששה, עלתה והעבירה את המצגת, והיא קיבלה מחיאות כפיים כאילו היא בפרמיירה".
(גיא, מחנך כיתה ו', בי"ס לוריא, ירושלים)
עוד בתחום ראייה ותכלול הוליסטי של הילד
