התמודדות וחשיבה
עצמאית

חינוך הוגן, שוויון הזדמנויות
ומיצוי פוטנציאל

פרקטיקת הפנייה להתמודדות עצמאית
וחשיבה עצמאית

עידוד תלמידים להתמודדות עצמאית עם משימות ומענה עצמאי על שאלות, תורמת לפיתוח מיומנות חשיבה עצמאית ואחריות על הלמידה. כאשר תלמידים שואלים שאלה ומבקשים עזרה, מפנים אותם קודם לחפש את התשובה בעצמם ולהתאמץ עבור התשובה, וכן מציבים דרישה גבוהה לתשובות מורכבות ומלאות.

מטרות:

התאמה לגילאים:

כל הגילאים

מתי בשנה:

לאורך כל השנה

איך מתבצע?

בזמן למידה, בזמן התנהלות אישית או חברתית או בכל אינטראקציה עם הילדים, שימוש בשאלות מרובות, מתן אפשרות לחשיבה עצמאית ולמציאת פתרונות על ידי הילדים ודרישה לתשובות מורכבות.

אפשרויות להתמודדות וחשיבה עצמאית:

כאשר התלמידים שואלים שאלות: הכוונה לא לענות על השאלות של הילדים בתשובות "סגורות", כי אם לנסות לענות בשאלה הפותחת את המחשבה לכיוונים נוספים. בנוסף, הרחבת השיח בין המחנכת לתלמיד לשיח בו משתתפים תלמידים נוספים. במקום "פינג-פונג" של שאלה תשובה בין המחנכת לתלמיד, הפניית השאלות  לתלמידים נוספים.

שאלות לדוגמא:

  • מה אתם חושבים על זה?
  • מישהו רוצה לענות? להוסיף?
  • מה את חושבת על מה שהוא אמר? מה אתה חושב על הדרך שהיא מציעה (במקום שאלה כמו: "מי מסכים עם הדעה/מי לא מסכים")
  • איך אתה רוצה לספר את הסיפור?
  • איך את יכולה לפתור את זה? מה את רוצה לעשות עכשיו?

"אין אצלי להעתיק מהלוח, בעיקר לכו תחפשו, תעבדו לבד, אפילו דברים פשוטים כמו לחפש מידע  לבד. הם מוציאים טלפונים ומחפשים. או שאני מפנה אותם למילון. 

 

דוגמא לשאלה שאני שואלת: למה קוראים לשפה העברית עברית?  או אומרת שם של אדם ושואלת מה הם יודעים עליו? שולחת אותם לחפש מידע. ואז בררנו את המידע,  וזו עוד מיומנות על הדרך. כמה שיותר שילמדו עצמאית. אני מנסה כמה שיותר לגרום להם להתמודד לבד".

(רחלי, מחנכת כיתה ו', בי"ס עופרים, ירושלים)

"אם אני שואלת את הילדים שאלה והם היו עונים לי "בסדר" או "סבבה", אני אומרת להם שזו לא תשובה מבחינתי. 

אני אומרת להם שאני לא גורם הידע העיקרי, ומראה להם שיש בהם הרבה כוח. אני מאמינה שיש דברים שהם יודעים לעשות יותר טוב ממני

אני אומרת להם שאני לא אתן להם להיות בינוניים או לוותר לעצמם.  בגלל זה אני לא מרשה להגיד בסדר או סבבה. זה אפילו איך אתה מספר לי מה שלומך. אם אני רוצה לטפל בבעיה אני רוצה שתגידו לי מה קורה. באמת להגיד מה קורה לעומק, לא להמעיט בערכם של הדברים.  אני לא מקבלת בינוניות, אם משהו לא רציני אני מתייחסת לזה.  

למשל אם ילד יגיש לי תוצר שהוא לא מספיק. אני אגיד לו: יופי תנסה שוב תודה רבה, אתה יכול לייצר משהו יותר טוב. אני מדגישה  – אנחנו עוסקים כאן באיכות ולא בכמות".

(רינה, מחנכת כיתה ה', בי"ס ניצנים, תל אביב)

אוהבים מה שאתם רואים?

רוצים לקבל עוד דברים טובים במייל?

הירשמו ונדאג שתישארו מעודכנים!
דילוג לתוכן