כדי שמחנכת הכיתה תפנים את משמעות תפקידה ביחס לקידום שוויון הזדמנויות, היא צריכה לדעת לא מעט. ידע ונתונים על אי שוויון והשפעותיו; תאוריות ומושגים על פערים חברתיים; היא צריכה להכיר את שלושת תחומי ההשפעה של קידום שוויון הזדמנויות – תפיסה עצמית, זהות ושייכות, אקלים ובטחון – ואת המושגים הרלבנטיים. היא גם צריכה להכיר וללמוד פרקטיקות רלבנטיות וחשובות שעליה ליישם בעבודתה עם תלמידים מרקע מוחלש. וכמובן, היא צריכה להכיר בערך העמוק ובמוטת ההשפעה שיש לה על ילדים ועל עתידם – הכרה שגורמת למחנכות רבות תחושת ערך ומשמעות עמוקה בעבודתן.
כל זה לא מספיק כדי לעזור למחנכות להחזיק בתודעה של שוויון הזדמנויות ביחס לתפקידן. כדי להתחבר לתודעה של שוויון הזדמנויות, כדי לחוש ולהתחבר בצורה עמוקה לחוויה של ילדים מרקעים כאלו, חשוב להתחבר לנושא זה דרך חוויה ישירה.
ידע אמיתי ומשמעותי נבנה מתוך התנסות ישירה, עיבוד החוויה והסקת מסקנות ממנה.
המחנכת צריכה להיכנס ל'נעלי התלמידים', בעיקר אלו שחווית החיים שלהם שונה מזו המוכרת לה, להבין אותם ברמה האישית, הלימודית והחברתית, ולהצליח לראות את העולם דרך נקודת מבטם.
בתהליכי הלמידה של המחנכות, המחנכות צריכות לעבור בעצמן חוויות הקשורות לקידום שוויון הזדמנויות – בין אם מתוך פעילויות בהווה, ובין אם מתוך שיח והיזכרות בחוויות ילדות ולמידה אישית, חיבור לחוויות אישיות שלהן. מעבר דרך חוויות מאפשר למידה חיה ומשמעותית, המשלבת הבנה רגשית, חברתית וקוגניטיבית, ומקדמת את המחנכת ליצירת פדגוגיה המחוברת לתפקידה כמחנכת הכיתה בהקשר זה.
למידה התנסותית של המחנכת המבוססת על חוויות יכולה להתבצע בכמה אופנים:
חיבור לסיפור האישי וחוויות של זהות – מי אני? איפה גדלתי? מי המשפחה שלי? מהן החוויות המשמעותיות בחיי? מה עיצב את האישיות שלי? מה הכוחות והיכולות שלי? איפה הרגשתי שייכת ובטוחה? מה החלומות שלי?
חיבור לחוויה כתלמידה – איזו תלמידה הייתי? מה עזר לי? מה עיכב אותי? זכרונות מבית הספר, התנסויות במשימות של תלמידים.
חיבור לחוויית אי שוויון – מקומות בהם הרגשתי אפליה בחיי, התנסויות בחוויית אי שוויון, סרטונים ותמונות המדגימים אי שוויון.
חיבור לחוויה חברתית-קבוצתית – התנסות חברתית של המחנכת בתוך הקבוצה: שיח על שייכות, תפקידים בתוך קבוצה, משימות קבוצתיות, מיומנויות חברתיות, שיח רגשי.
