היכולת לחלום היא אחת מהיכולות החשובות של בני אדם. ההישגים שלנו, הגאוות שלנו, הרגעים המרגשים והחשובים בחיינו – כמעט כולם החלו ברגע של חלימה, רגע של הצבת מטרה ויעד עצמי פנימי. בעצם, התנאי הבסיסי כמעט לכל הישג שאדם צבר בחייו, היא היכולת לסמן מטרות בחיים – ולחתור להשגתם. מחקרים מראים שהדימוי שיש לאדם על עצמו בעתיד וחלומותיו לגבי עתידו – יכולים לסייע לו להתמודד בצורה טובה יותר עם ההווה. הדבר מתרחש כיוון שהאמונות והחלומות משפיעים על המוטיבציה ועל תחושת המסוגלות, וכן על החלטות ופעולות בהווה.
אבל… ילדים מרקע חברתי-כלכלי ממעטים לחלום והחלומות שלהם דלים. תמונת העתיד שהם מדמיינים לעצמם נקבעת לרוב מתמונת ההווה שלהם – הווה שחסרים בו דוגמאות והשראה להצלחה, סביבה דוחפת גבוה, ותפיסת עצמי גבוהה. לכן, חשוב לפתח אצלם מיומנות זו – ללמד אותם לחלום ולעזור להם לבנות תמונת עתיד רחבה, משמעותית ושאפתנית.
מחנכות הכיתה מחזיקות תפקיד חשוב ביצירת תמונת העתיד של תלמידיהן. במקרים רבים הן המבוגר המשמעותי עבור התלמידים, והן אלו הצריכות ללמד אותם לחלום, ובגדול. פעולה זו של שינוי תפיסת עולם היא לא פעולה חד פעמית, אלא היא נדרשת לעשות זאת שוב ושוב ובמגוון דרכים. עובדה חשובה שמחנכות הכיתה צריכות להכיר היא שהיכולת לפתח תמונת עתיד היא תכונה נרכשת, ולא מולדת, וכי ניתן וצריך ללמוד ולפתח אותה באופן עקבי.
מחנכות צריכות להכיר בתפקידן הרחב והמשמעותי, הכולל עזרה לתלמידים בהרחבת רפרטואר אפשרויות החיים הפתוחות בפניהם, והן זקוקות להתגבר בעצמן על תחושות של ייאוש נוכח תמונת חיים של תלמידים מרקע משפחתי קשה או היעדר תמיכה. מחנכת הכיתה צריכה לעזור בהרחבת אפשרויות הבחירה לתלמידים, ולא פחות חשוב – בחשיפה למעגלים נוספים לאלה המוכרים ולסיפורי הצלחה.
במחקר על חינוך מודע עוני, פיתוח תמונת עתיד סומנה כאחת משתי הפרקטיקות המרכזיות, שעל מחנכת הכיתה לנקוט בעבודה עם ילדים מרקע סוציואקונומי מוחלש, לצד ביקורי בית.
"במקום שאני אחלום בשביל הילד, בואו נעשה שהילד ילמד לחלום בשביל עצמו את החלומות שלו, ואז – נעזור לו להגשים אותם" (מחנכת כיתה, מחקר חינוך מודע עוני).
בתוך השיח היומיומי נמצאים סיפורי התלמידים, תפקידה של המחנכת לאזן בין סיפורי העבר וההווה לבין החשיבה על העתיד, ויצירת שיח על ה'אני העתידי' של התלמידים. מה חשוב לי? לאן אני רוצה להגיע? לאן אני רוצה ללכת? איך אני רואה את חיי?
