במילים אחרות: כשמנחת חממה, מחנכת כיתה ותלמידיה חולקים את אותו מרחב גיאוגרפי ותרבותי בזמן מלחמה.
במסגרת הפעילות של תוכנית "אתחלתא", בחנו במשך שנה סוגיות מהותיות הקשורות בעולמן של מחנכות כיתה חדשות מקרוב.
כך, למשל, בחנו ב- האקדמית גורדון את חממות חיפה ונהריה כמרחב לביטוי עצמי (אישי) ושייכות. בין היתר, נבחנה הדינמיקה המתפתחת בין המשתתפות – וכיצד היא תורמת להתמודדות עם אתגרים מקצועיים ורגשיים. חשיבותן של החממות מודגשת במיוחד בתקופות משבר, כשהן משמשות עוגן יציב עבור מחנכות בתחילת דרכן, שבתורן מהוות עוגן לתלמידיהן. בנהריה למשל, בתקופה המאתגרת של המלחמה, כשהעיר ספגה ירי מתמשך ואזעקות, התגלה כוחה של השייכות המקומית. למרות שהמפגשים עברו לזום, החוויה המשותפת של המשתתפות – שרובן פונו מבתיהן – יצרה חיבור עמוק ומשמעותי. מנחת החממה, בעצמה תושבת נהריה, מכירה ומתמודדת עם אותה המציאות המקומית, וכך העניקה וקבלה בעצמה תמיכה ממשתתפות החממה. כשנוצרת תחושת שייכות אצל המנחה והמחנכות, הן יכולות להוות עוגן גם לתלמידיהן. כשכולם חולקים את אותו סיפור מקומי – נוצרת מקצועיות שצומחת מתוך הבנה אמיתית של השטח.מוזמנים לשתף: איך אתם/ן רואים/ות את הקשר בין שייכות מקומית למקצועיות בחינוך? 
