מה משותף בין הדברים הבאים?
בקשת עזרה מילדים, מיקוד בחוזקות, בילוי קבוצתי, הקשבה אמפתית למחשבות ורצונות של ילדים, שיתוף בחוויות ותחושות של מחנכות הכיתה, קבלת החלטות קבוצתיות ועוד.
כל אלו מייצרים בקרב התלמידים תחושת שייכות – אחד מתוך שלושה תחומי השפעה עיקריים (בנוסף לתפיסת העצמי ואקלים וביטחון) שדרכם מחנכת הכיתה יכולה לקדם שוויון הזדמנויות בקרב תלמידים.
בשבוע שעבר ערכנו מפגש רבעוני ״קח-תן״ של כל מנחי תכנית ״ראשית- קהילת מחנכות״ בנושא השייכות. במפגש התעמקנו במה גורם לכל אחד ואחת מאיתנו להרגיש שייכים, עסקנו בתיאוריה האדלריאנית ולמדנו בלמידת עמיתים משותפת כיצד המנחים יכולים לסייע למחנכות הכיתה לקדם תחושת שייכות בקרב תלמידיהן.
אחד מהנושאים שהוצגו במפגש המשמעותי היה מחקר שנערך בקנדה בקרב 15,000 תלמידים.
ומה הוא מצא?
🔹המנבא הראשון והמשמעותי ביותר לתחושת שייכות של תלמידים הוא הערכה עצמית. כלומר, ככל שהערכה העצמית של הילד גבוהה יותר, כך יגדלו סיכוייו להרגיש שייך.
הסיבה לכך היא שכהשילד מעריך את עצמו יותר, אז הסיכוי שיהיה מעורב במרחב הכיתתי והבית ספרי גדל.
🔹 המחקר מוכיח שהדבר נכון גם לכיוון ההפוך: העלאת תחושת השייכות אצל ילדים מעלה את ההערכה העצמית שלהם!
לסיכום- ככל שמחנכות הכיתה יפעלו לקידום הנושאים הללו, כך יצליחו יותר לתמוך ולהעצים ילדים בדרך כזו שירגישו שייכים, תורמים ומשמעותיים.
